מסד נ' 2007 בע"מ ואח'

החלטה

1. התובע הגיש כנגד הנתבע תביעה כספית, בגין ערבותו להתחייבויות חברת "אתי דוד 2007 בע"מ" (להלן: "החברה").

יש לציין כי התביעה הוגשה גם נגד החברה ונגד בעליה, הגב' אתי דוד, נגדן ניתנו פסקי דין בהעדר הגנה.

2. הנתבע אינו מכחיש שחתם כערב על כתב התחייבות וערבות למסגרת אשראי, המוגבלת בסכום של 100,000 ₪ (נספח ה' לתביעה). יחד עם זאת הוא טוען שלוש טענות הגנה עיקריות ואלו הן:

האחת - כי חתימתו על נספח ה' הותנתה בחתימת ערב נוסף, שהינו בעל יכולת כלכלית לפרוע את החיוב, למידה שהחברה לא תוכל לעשות זאת. לטענתו, הגב' אתי דוד, כלתו, ביקשה ממנו לערוב להשבת ההלוואה, והודיעה שאדם נוסף מבני משפחתה, שהינו בעל יכולת כספית, יהא ערב נוסף. לטענת הנתבע, חשש שלא יהיה בכוחה של כלתו להשיב את ההלוואה, משום שלאחרונה סיימה הליכי פשיטת רגל, ולכן עמד על ערבות אדם נוסף, בעל יכולת כספית.

הנתבע מוסיף וטוען כי פקיד התובע – נחמיה עמר – אישר את דברי כלתו כי ההלוואה תובטח בערב נוסף בעל יכולת כלכלית.

בסופו של יום, משלא חתם ערב נוסף על כתב ההתחייבות, אין לו כל תוקף מחייב ולפיכך לא השתכללה ערבות הנתבע.

השנייה - כי פקיד הבנק הנ"ל לא הסביר לנתבע את משמעות ערבותו כערב יחיד ו/או מוגן, לרבות ההגנות העומדות לו מכח הגדרה זו. לטענתו התובע לא נהג בו כערב יחיד או מוגן, לא הפנה אליו דרישה לתשלום ולא מסר הודעה על אי פירעון ההלוואה. התובע עשה כן רק זמן קצר לאחר הגשת התביעה, תוך הוא מפר בכך את התחייבויותיו וגורם לגידול בחוב.

השלישית - כי התובע חייב את הנתבע בשיעור ריבית גבוה משיעור הריבית המותר ביחס לערבים יחידים או מוגנים.

3. שקלתי את טענות הצדדים ובהתחשב בחקירתו הנגדית של הנתבע ובסיכומי הצדדים, להלן החלטתי:

א.הכלל הוא כי אם חתם פלוני על מסמך חוזי שניתן להבין מלשונו כי תוטל עליו חבות מאוחדת או נפרדת יחד עם אחרים ולאחר מכן הסתבר כי האחרים או מי מהם לא חתמו, אז יהיה הוא פטור מהחבות הנדונה. יחד עם זאת, את ההנחה שביסוד הכלל כי החייב חתם על המסמך רק מתוך אמונה שגם אחרים יחתמו עליו, יכול הנושה לסתור על ידי הבאת ראיות המוכיחות כי ויתר על חתימתו של מי שלא חתם.

ראה ע"א 610/68 הראסטל בע"מ נ' עטרת הברית בע"מ, פד"י כ"ג (1) 410; ע"א(י-ם) 100/84 תומס ודנה רוטשילד נ' נתן קפלן ומאשה קרפל.

במקרה שלפנינו, הנתבע ציין מפורשות בתצהירו, כי דברי כלתו אודות ערב נוסף מבני משפחתה שהינו בעל יכולת כלכלית, ויערוב להחזר ההלוואה, אושרו על ידי פקיד התובע. כמו כן הצהיר שלולא התחייבות זו, לא היה מסכים לחתום על כתב הערבות.

בעת חקירתו הנגדית בפני, לא נסתרה הטענה כי נדרשו 2 ערבים, אולם התברר שהנתבע לא ביקש מהתובע אישור או דיווח על מצבו הכלכלי של הערב הנוסף, לא דרש לעדכן אותו בדבר זהות הערבות הנוסף והותיר לתובע את שיקול הדעת בנוגע לערב הנוסף (עמ' 2 שורות 7-20 לפרוטוקול). הותרת שיקול הדעת אינה מקנה לתובע סמכות או רשות להתעלם מחובותיו לזהירות ולנאמנות כלפי הערב, תוך קבלת ערבותה של מי שהיה ברור מלכתחילה שאין מקום לקבלה.

ב.אין מחלוקת שהגב' אתי דוד ערבה להתחייבויות החברה בערבות בלתי מוגבלת בסכום.

אליבא התובע, היא הערבה השנייה, ולפיכך התקיים התנאי שהציג הנתבע וערבותו תקפה לכל דבר ועניין.

ג.סבורני, בנסיבות העניין, כי יש מקום ליתן לנתבע רשות להגן בטענה זו, הן משום שלא ידע כי התובע הסכים לקבל את ערבותה של כלתו להתחייבות החברה, והן משום שספק אם ניתן היה לקבל את ערבותה מלכתחילה, נוכח מצבה הכספי ונוכח התחייבות פקיד התובע שלא תועמד הלוואה לחברה או לבעליה, מבלי שיערבו ערב נוסף בעל יכולת.

כפי הידוע זה מכבר, חובות הנאמנות והזהירות של בנקים הוחלו גם על מי שאינו לקוח הבנק אלא בגדר ערב על פי סע' 17 א לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) התשמ"א – 1981, הקובע:

"הוראות חוק זה יחולו גם על מי שערב ללקוח כלפי תאגיד בנקאי"

כלל זה הוא כלל בסיסי בדיני הבנקאות. ביהמ"ש פסק שהשיקולים שהביאו להוספתו לחוק, היו קיימים, מתוקף תורת תום הלב גם לפני התיקון לחוק.